כאב מתמשך באמצע גיד אכילס יכול להפוך ריצה, עלייה במדרגות ואפילו הליכה מהירה למשימה מתסכלת. אחת האפשרויות שמוצעות לעיתים היא זריקה בנפח גבוה סביב הגיד, במטרה להשפיע על כלי דם ועצבים באזור. ניסוי אקראי חדש ב־BMJ בדק אם היא מוסיפה תועלת אמיתית לאורך זמן — והתוצאה אינה תומכת בשימוש שגרתי.
שלוש קבוצות, אותו בסיס שיקומי
המחקר כלל 192 מבוגרים עם טנדינופתיה בחלק האמצעי של גיד אכילס. הם חולקו באקראי לשלוש קבוצות: זריקת דמה בנפח קטן, זריקה בנפח גבוה ללא סטרואיד, או זריקה בנפח גבוה עם הידרוקורטיזון. המשתתפים והמעריכים לא ידעו לאיזו קבוצה הוקצו.
חשוב במיוחד: כולם קיבלו אותה תוכנית תרגול, הדרכה והמלצות להתאמת פעילות. לכן המחקר לא שאל אם שיקום מבוסס תרגול עובד, אלא אם הזריקה מוסיפה משהו מעל אותו בסיס. המדד המרכזי היה VISA-A, שאלון מקובל לכאב ולמגבלה בתפקוד, לאחר 52 שבועות.
אחרי שנה: אין יתרון ברור לזריקה
נתוני שנה התקבלו מ־181 משתתפים, 94% מהמדגם. לא נמצא הבדל ברור בין זריקת הדמה לבין הזריקה בנפח גבוה — לא עם סטרואיד ולא בלעדיו. גם ההשוואה בין שתי הזריקות לא הראתה יתרון משכנע.
בקבוצה שקיבלה סטרואיד נרשם שיפור קצר טווח לעומת דמה בשבוע השישי, בהפרש של 9.2 נקודות ב־VISA-A. אבל בשבוע ה־26 התוצאה הייתה גרועה יותר לעומת הזריקה ללא סטרואיד, בהפרש של 8.6 נקודות. החוקרים מסכמים שהנתונים הקליניים אינם תומכים בשימוש שגרתי בזריקה בנפח גבוה עם סטרואיד. לא נרשמו תופעות לוואי חמורות הקשורות לניסוי.
מה זה אומר לרצים ולמתאמנים
הממצא המעשי הוא לא לחפש בזריקה קיצור דרך מובטח. בניסוי הזה היא לא הוסיפה שיפור מתמשך מעל תוכנית שכללה תרגול, חינוך והתאמת עומס. יתרון קצר בשבועות הראשונים גם לא הבטיח תוצאה טובה יותר בהמשך.
זה אינו מרשם שיקום אישי. המחקר נערך במרכז אחד, בחן סוג מסוים של טנדינופתיה ופרוטוקול זריקה מוגדר, ולכן אי אפשר להחיל אותו על כאב באזור חיבור הגיד לעקב, קרע חריף או זריקות אחרות. הוא גם לא השווה בין תוכניות העמסה שונות.
למי שמתמודדים עם כאב אכילס, הגישה הסבירה היא לקבל אבחון מתאים, להתאים זמנית את עומס הריצה או הקפיצות ולבנות חשיפה הדרגתית לכוח ולעומס יחד עם איש או אשת מקצוע. כאב פתאומי עם תחושת קריעה, נפיחות משמעותית או קושי לדחוף את כף הרגל דורשים בדיקה מהירה.
השורה התחתונה
אצל 192 מבוגרים, זריקה בנפח גבוה סביב גיד אכילס לא שיפרה כאב או תפקוד אחרי שנה לעומת דמה, גם כאשר נוספה לה סטרואיד. המסר אינו להתעלם מהכאב, אלא לתת עדיפות לתוכנית עומס ושיקום מדורגת — ולשקול פרוצדורה רק אחרי שיחה מפוכחת על תועלת, סיכון והחלופות.
שינויים קטנים ועקביים בהרגלי התזונה וההתאוששות עשויים להיות משמעותיים לאורך זמן. מומלץ לבחון אותם לצד מדדים אישיים ובהתייעצות מקצועית כשנדרש.