לא כל התערבות לשיפור שינה חייבת להתחיל בערב. מחקר חדש שפורסם ב־Journal of Applied Psychology בדק כיוון כמעט הפוך: האם 30 דקות של אור כחול בבוקר יכולות לשפר את השינה בלילה ואת התפקוד ביום שאחרי.

במחקר השתתפו 182 עובדים במשרה מלאה, בניסוי שדה תוך־אישי שנמשך שני שבועות עבודה. המשתתפים הרכיבו בכל בוקר משקפיים פולטי אור כחול למשך חצי שעה, כאשר המערכת הוגדרה פעם אחת לעוצמת אור כחול מלאה ופעם אחרת לעוצמה כמעט אפסית לצורך ביקורת. ההקצאה לסדר התנאים הייתה אקראית.

לפי המאמר, החשיפה הקצרה בבוקר נקשרה לשיפור במדדי השינה בהמשך אותו לילה. השיפור הזה תורגם ביום שאחרי ליותר ערנות, לפחות תחושת דלדול מנטלי, ובסופו של דבר גם לביצועי עבודה טובים יותר.

מעניין במיוחד שהאפקט היה בולט יותר באנליזות האקספלורטוריות אצל משתתפים עם קשיי שינה קיימים ואצל עובדים צעירים יותר. זה לא הופך את אור הבוקר לפתרון קסם, אבל כן מחזק את הרעיון שתזמון האור חשוב כמעט כמו משך החשיפה.

מבחינת The Integral Project, הסיפור כאן אינו רק על שינה אלא על בריאות דיגיטלית שימושית: התערבות לבישה, קצרה וזולה יחסית שמנסה לעבוד עם השעון הביולוגי במקום רק "להילחם" בעייפות אחרי שהיא כבר הופיעה. זו גם תזכורת לכך שהשיח על אור כחול לא מתחיל ונגמר בחסימה לילית של מסכים.

ועדיין, צריך לשמור על פרופורציות. זהו מחקר קצר יחסית באוכלוסיית עובדים, לא ניסוי קליני ארוך טווח בהפרעות שינה מאובחנות. הוא לא אומר שכל אור כחול מועיל בכל שעה, והוא בוודאי לא מבטל את הבסיס: שעת שינה עקבית, חשיפה לאור יום אמיתי והרגלי ערב שפויים.

השורה התחתונה: אם הממצאים יחזרו גם במחקרים ארוכים ומגוונים יותר, אור כחול מתוזמן בבוקר עשוי להפוך מכלי נישה של כרונוביולוגיה להתערבות פשוטה עם ערך אמיתי לשינה, לערנות ולביצועים ביום שאחרי.