לבישים מבטיחים לא רק למדוד שינה, אלא גם לעזור לשפר אותה. מטא־אנליזה חדשה מצאה אות חיובי בכמה מדדים — אך לא שיפור כולל בחומרת נדודי השינה.

החוקרים איגדו 16 ניסויים אקראיים שכללו 910 מבוגרים עם אינסומניה. המחקרים בדקו התערבויות דיגיטליות לבישות שנמשכו לפחות שבוע, מול טיפול רגיל, רשימת המתנה, ביקורת פעילה או התערבות דמה. החיפוש כלל חמישה מאגרי מידע ומאגרי ניסויים עד 18 במאי 2026.

במדידה אובייקטיבית, ההתערבויות קיצרו את זמן ההירדמות בממוצע ב־4.52 דקות. בדיווח עצמי נרשמה עלייה של 2 נקודות אחוז ביעילות השינה ותוספת ממוצעת של 19.11 דקות לזמן השינה הכולל. ודאות הראיות דורגה מבינונית עד גבוהה.

אלא שהכותרת המלאה פחות נוצצת. לא נמצא שיפור במדד הכולל של חומרת נדודי השינה (ISI). בנוסף, רווחי החיזוי של זמן ההירדמות ושל משך השינה כללו גם אפשרות של היעדר השפעה במחקר עתידי, והייתה שונות ניכרת בין המחקרים. סוג קבוצת הביקורת, משך ההתערבות ומיקום הלביש לא הסבירו את השונות הזאת.

מבחינה מעשית, התוצאה מצביעה על תועלת קטנה וסלקטיבית — לא על טיפול מלא. שיפור של דקות אחדות עשוי להיות מורגש אצל חלק מהאנשים, אבל הוא אינו מוכיח שהמכשיר מטפל באינסומניה עצמה או משפר תפקוד לאורך זמן. גם מספר המחקרים עדיין מוגבל.

השורה התחתונה: לביש יכול להיות כלי נלווה נגיש למעקב ולתרגול, אך הראיות הנוכחיות אינן מצדיקות להחליף בו טיפול קוגניטיבי־התנהגותי לנדודי שינה (CBT-I), שנשאר טיפול קו ראשון. מי שסובל מקושי מתמשך להירדם או מתפקוד לקוי ביום צריך לפנות להערכה מקצועית, ולא להסתמך רק על ציון השינה של המכשיר.