כשירי טילים ושיבושים מגבילים הגעה לבית חולים, השאלה אינה רק איך מטפלים בנפגעים — אלא איך ממשיכים מעקב, ייעוץ וטיפול שגרתי. מחקר ישראלי חדש בדק כיצד שיבא הפעיל רפואה מרחוק במהלך 12 ימי הלחימה בין ישראל לאיראן ביוני 2025.

מה בדקו

החוקרים ניתחו בדיעבד את כלל הביקורים האמבולטוריים בשיבא בין 13 ל־24 ביוני 2025 והשוו אותם לאותם תאריכים בשנים 2021–2024. בנוסף בוצע ניתוח סדרת זמן כדי להפריד בין מגמת העלייה ההדרגתית בשימוש בטלה־רפואה לבין הקפיצה שנרשמה עם תחילת המלחמה.

במהלך התקופה התקיימו 53,158 ביקורים, מהם 9,478 בטלפון או בווידאו — 17.8% מכלל הפעילות. בשנים 2021–2024 שיעור הביקורים מרחוק עלה בהדרגה מ־2.5% ל־5.0%; בזמן הלחימה העריך המודל קפיצה מיידית של 12.2 נקודות אחוז מעבר למגמה הקודמת, עם רווח סמך של 9.0–15.5 נקודות.

מה השתנה בפועל

בהשוואה לתקופה המקבילה ב־2024, מספר הביקורים הכולל ירד ב־20.0% והביקורים הפיזיים ירדו ב־30.8%. במקביל, מספר הביקורים מרחוק עלה ב־182.9%. העליות הגדולות ביותר נרשמו במערך הלב וכלי הדם, בילדים ובנוירולוגיה ונוירוכירורגיה; בבית החולים לילדים 40.2% מהביקורים בוצעו מרחוק, ובפסיכיאטריה 33.9%.

המעבר לא נשען רק על תוכנת וידאו. צוותים עברו על התורים הקרובים, רופאים קבעו מי מתאים למפגש מרחוק, וצוותי מנהלה יצרו קשר עם מטופלים והמירו תורים לעיתים באותו יום או יום קודם. וידאו שימש כשהיה צורך בהתרשמות חזותית, למשל בדרמטולוגיה או בבדיקת טווח תנועה; שיחת טלפון שימשה כשמידע חזותי לא היה חיוני. המערכת כללה גם אימות מטופלים, ניהול תורים, ניטור עומסים ונתיב הסלמה למקרים דחופים.

המספרים מודדים פעילות, לא איכות

זהו מחקר תצפיתי רטרוספקטיבי ממרכז רפואי אחד, ולא ניסוי שמוכיח כי טלה־רפואה מנעה הידרדרות או החליפה ביקור פיזי בבטחה. החוקרים מדדו נפח ביקורים ואופן מסירת השירות, אך לא תוצאות קליניות, איכות טיפול או שביעות רצון. הם גם לא תיעדו באופן שיטתי מדוע מטופלים בחרו במפגש מרחוק.

לכן אי אפשר להסיק מהנתונים שכל תור מתאים למסך, או שהמרת הביקורים לבדה הסבירה את שימור הפעילות. לשיבא כבר היו תשתית, ניסיון ונהלים שנבנו בשגרה — תנאים שלא בהכרח קיימים בכל מוסד.

השורה התחתונה

בזמן משבר חריף, שיבא הגדיל במהירות את חלקה של הרפואה מרחוק והמשיך לקיים כ־80% מנפח הפעילות האמבולטורית שנרשם שנה קודם. זהו אות חזק לחשיבותה של תשתית מוכנה מראש, אך לא הוכחה לאיכות הטיפול או לבטיחותו. המדד הבא שצריך להיבדק אינו רק כמה ביקורים נשמרו — אלא מה קרה למטופלים אחריהם.