טיפול פסיכולוגי בסביבה מדומה עשוי לסייע לאנשים שמתמודדים עם הזיות קוליות מתמשכות — אך המחקר החדש אינו אומר שמשקפי VR מחליפים טיפול מקצועי. בניסוי אקראי ומבוקר ממונטריאול, טיפול בסיוע מציאות מדומה השיג יתרון על קורס קצר של טיפול קוגניטיבי־התנהגותי במדד המרכזי של חומרת ההזיות.

המחקר כלל 136 מבוגרים עם סכיזופרניה או הפרעה סכיזואפקטיבית והזיות קוליות שנמשכו למרות טיפול. המשתתפים הוקצו באקראי לתשעה מפגשי טיפול בסיוע מציאות מדומה או לתשעה מפגשי CBT ממוקד בהזיות. בשתי הקבוצות הטיפול ניתן בידי פסיכותרפיסטים מיומנים ונועד לעבוד על אמונות ועל דפוסי הקשר עם הקולות.

בגישת ה־VR המטופל קיים דיאלוג עם דמות וירטואלית שעוצבה כדי לייצג את הקול שהוא שומע, בהנחיית המטפל. המטרה אינה להציג את הדמות כאמיתית, אלא ליצור מרחב טיפולי מבוקר שבו אפשר לתרגל תגובות, לבחון אמונות ולשנות את תחושת הכוח ביחס לקול.

בניתוח לפי ההקצאה המקורית נמצא הבדל מובהק בשינוי לאורך זמן לטובת טיפול ה־VR. שלושה חודשים לאחר סיום הטיפול גודל האפקט בין הקבוצות היה בינוני, עם Cohen’s d של 0.614. בתוך קבוצת ה־VR השיפור במדד ההזיות היה גדול מיד לאחר הטיפול וגדול עוד יותר במעקב; גם בקבוצת ה־CBT נרשם שיפור, אך קטן יותר כעבור שלושה חודשים.

התמונה המשנית הייתה זהירה יותר. החוקרים לא מצאו הבדלים בין הקבוצות בתוצאות המשניות, ובהן תסמינים פסיכוטיים כלליים. בשתי הקבוצות נרשמו שיפורים בחלק מהמדדים של ויסות רגשי וקבלת הקולות, ובקבוצת ה־VR נצפו גם שינויים באמונות לא־מסתגלות על הקולות ובהערכה העצמית.

למחקר יש כמה מגבלות חשובות. הוא נערך במרכז אקדמי יחיד, המעקב נמשך שלושה חודשים בלבד, ואי־אפשר היה להסוות את המשתתפים והמטפלים לסוג הטיפול — אף שמעריכי התוצאות היו סמויים. ההשוואה הייתה מול קורס CBT קצר וממוקד בן תשעה מפגשים, ולכן אין להסיק מכאן שה־VR עדיף על כל צורה או משך של CBT.

השורה התחתונה: זהו אות קליני מבטיח לכך שמציאות מדומה יכולה לשמש כלי בתוך פסיכותרפיה מותאמת אישית להזיות קוליות עמידות. היא אינה טיפול עצמי ואינה תחליף לתרופות, למעקב פסיכיאטרי או לתוכנית טיפול מלאה. נדרשים מחקרים רב־מרכזיים ומעקב ארוך יותר לפני שאפשר לדעת עד כמה היתרון נשמר ולמי הטיפול מתאים במיוחד.