שעונים וצמידים רבים מציגים ציון ״סטרס״ כאילו הוא מדד ישיר למצב נפשי. מחקר חדש מראה למה כדאי לקרוא את המספר הזה בזהירות: אותה תגובה גופנית שמופיעה בלחץ יכולה להופיע גם בזמן אימון.

החוקרים ניתחו מחדש שני מאגרי נתונים ציבוריים של חיישנים לבישים. במבחן המרכזי נכללו 29 משתתפים עם מדידות תואמות של מנוחה, השראת סטרס ופעילות אירובית ואנאירובית. ארבעה מסווגים אומנו להבחין בין מנוחה לסטרס; נתוני האימון הושארו לחלוטין מחוץ לפיתוח המודלים.

המודל הטוב ביותר, XGBoost, השיג דיוק מאוזן של 70.3% בהבחנה בין מנוחה לסטרס. הרגישות לזיהוי סטרס הייתה 60.4% והסגוליות למנוחה 80.1% — ביצועים סבירים אך רחוקים ממושלמים.

המבחן החשוב הגיע אחר כך: כשהמודל פגש את נתוני האימון שלא ראה קודם, הוא סימן 82.6% מחלונות הפעילות כסטרס. ברמת המשתתף, שיעור ״סטרס שגוי״ בזמן אימון היה 84.0%, לעומת 22.1% במנוחה. הוספת מדדי שונות בדופק לא שינתה מהותית את התוצאה.

ההסבר אינו שהאימון ״רע״ או בהכרח מלחיץ נפשית. דופק, שונות בדופק ומדדים אוטונומיים אחרים משתנים גם בעוררות גופנית רגילה, ולכן אלגוריתם שלמד לזהות מעבר ממנוחה לסטרס עלול בעצם לזהות הפעלה פיזיולוגית כללית.

למחקר יש מגבלות ברורות: המדגם קטן, מדובר בניתוח מחדש של מאגרים קיימים ולא בבדיקה של מוצר מסחרי, וחלונות האימון שונים מהחיים החופשיים. גם העברה בין שני מאגרים נתנה ביצועים חלשים ושימשה רק ראיה משנית.

השורה התחתונה: ציון סטרס מלביש עשוי להיות שימושי כאות אישי ובהקשר נכון, אבל הוא אינו אבחון של לחץ נפשי. בלי מידע על תנועה, סוג הפעילות וההקשר, האלגוריתם עלול לקרוא לאימון פשוט ״סטרס״.