כאבים בחזה מובילים רבים לחדר המיון, גם כאשר הבירור שולל תסמונת כלילית חריפה ומגדיר את המקרה כסיכון נמוך. אצל חלק מהמטופלים החרדה נותרת ללא טיפול — ולעיתים מזינה ביקורים חוזרים וחשש מתמשך. ניסוי PACER, שפורסם ב־JAMA Internal Medicine, בדק אם טיפול קוגניטיבי־התנהגותי מרחוק יכול לסייע לאחר השחרור.

מה עשו במחקר

החוקרים גייסו 375 מבוגרים משישה מרכזים אוניברסיטאיים בארצות הברית. כולם שוחררו מהמיון לאחר כאב חזה בסיכון נמוך והציגו חרדה בינונית לפחות או סימנים להפרעת פאניקה. המשתתפים חולקו באקראי לשלוש קבוצות: הפניה למעקב ברפואת המשפחה, CBT מקוון עם תמיכת עמיתים, או CBT שהועבר בידי מטפל בטלה־רפואה. כל הקבוצות קיבלו גם מידע והסבר על חרדה. המעקב נמשך 12 חודשים.

מה נמצא

ציון החרדה GAD-7 השתפר בכל הקבוצות: ב־4.32 נקודות בקבוצת ההפניה, ב־5.54 נקודות ב־CBT המקוון עם תמיכת עמיתים וב־5.13 נקודות בטיפול עם מטפל. מול הפניה לרפואת המשפחה, היתרון המתוקנן של התוכנית המקוונת היה 1.22 נקודות בלבד — עם רווח סמך של 0.01 עד 2.43 וגודל אפקט קטן של 0.25.

אצל משתתפים עם חרדה חמורה בתחילת המחקר, היתרון של התוכנית המקוונת הגיע ל־2.8 נקודות, אך זהו ניתוח של תת־קבוצה. בשתי קבוצות ה־CBT, הסיכוי לדווח על שיפור כללי בחרדה היה גבוה פי שלושה לעומת קבוצת ההפניה. לעומת זאת, לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות בדיכאון, בתסמינים גופניים או במוגבלות.

מה זה אומר — ומה לא

המחקר מציע שאפשר לחבר בין השחרור מהמיון לבין טיפול נגיש בחרדה, בלי לחכות למסלול טיפולי פנים־אל־פנים. מעניין במיוחד שהמסלול המקוון עם תמיכת עמיתים הראה יתרון קטן, בעוד שהטיפול שהועבר בידי מטפל לא הציג יתרון מובהק במדד החרדה הראשי מול ההפניה הרגילה.

עם זאת, ההפרש הממוצע היה צנוע וכל הקבוצות השתפרו. הניסוי כלל רק מטופלים שכבר עברו הערכה רפואית והוגדרו בסיכון נמוך; הוא אינו תומך בטיפול עצמי בחרדה במקום בירור דחוף של כאב חזה חדש, חזק או מתמשך. גם הקשר בין מעורבות גבוהה יותר בתוכנית לבין שיפור גדול יותר אינו מוכיח שהמעורבות לבדה גרמה לתוצאה.

השורה התחתונה

CBT מקוון עם תמיכת עמיתים הוסיף שיפור קטן אך מובהק בחרדה לאורך שנה בקרב מטופלים ששוחררו מהמיון אחרי כאב חזה בסיכון נמוך. זו עדות למסלול המשך דיגיטלי אפשרי — לא תחליף לבירור רפואי של כאב חזה ולא הוכחה שכל טיפול מרחוק עדיף על טיפול רגיל.