נחירות הן סימן שכיח לדום נשימה חסימתי בשינה — אבל הן אינן אבחנה: רבים נוחרים בלי הפרעת נשימה משמעותית. מחקר חדש בדק אם המאפיינים האקוסטיים של הנחירה יכולים להוסיף מידע מעבר לעצם קיומה.

החוקרים גייסו 287 מבוגרים עם נחירות שעברו פוליסומנוגרפיה לילית בשני בתי חולים אוניברסיטאיים בטייוואן. צלילי הנחירה הוקלטו ונותחו לפי תדירות דומיננטית ועוצמה, מול מדד הפסקות הנשימה וההיפופנאות — AHI — שנמדד בבדיקת השינה.

חמישה דפוסי תדירות, ואז מבחן נפרד

תחילה נבנו חמישה אשכולות של דפוסי נחירה בעזרת K-means על קבוצת אימון של 50 משתתפים. כל אשכול חולק גם לפי סף עוצמה של 70 דציבל. שלושה מהאשכולות נקשרו ל־AHI גבוה יותר, ליותר ירידות חמצן וליותר אירועי אפניאה; שניים אחרים הראו קשר קטן או לא הראו קשר.

לאחר מכן החוקרים בחנו מודל חיזוי בקבוצת תיקוף עצמאית של 237 משתתפים. חשוב: המודל לא התבסס על הצליל בלבד, אלא שילב גיל, BMI ואשכולות הנחירה שנמצאו רלוונטיים.

AUC של 0.90 לסף הרחב ביותר

עבור דום נשימה שהוגדר כ־AHI של 5 אירועים ומעלה בשעה, שטח העקומה — AUC — היה 0.90. עבור ספים של 15 ו־30 אירועים ומעלה בשעה, ה־AUC היה 0.83 ו־0.82, בהתאמה. לאורך שלושת הספים, הרגישות נעה בין 70.5% ל־77.5% והסגוליות בין 73.7% ל־100%.

אלה ביצועי הבחנה מבטיחים, אך AUC אינו מספר האנשים שאובחנו נכון. הרגישות שדווחה פירושה שחלק מהמקרים עדיין הוחמצו, והביצועים התקבלו אצל אנשים שכבר סבלו מנחירות והופנו לבדיקת שינה.

מה עדיין לא הוכח

המחקר אינו מראה שאפליקציית טלפון או שעון חכם יכולים לאבחן דום נשימה בבית. ההקלטה וההשוואה נעשו במסגרת בדיקת שינה, והתקציר אינו מתאר תיקוף באוכלוסייה כללית, בבית או מול רעשי חדר ושותף למיטה.

בנוסף, קבוצת האימון הייתה קטנה, והמודל שילב מאפיינים קליניים בסיסיים. נדרש תיקוף חיצוני באוכלוסיות ובסביבות שונות, לצד בדיקה אם השימוש בכלי משפר הפניה ואבחון ולא רק מסווג הקלטות.

השורה התחתונה

דפוס הנחירה עשוי לשמש אות סקר נוסף לדום נשימה בשינה, במיוחד כשהוא משולב בגיל וב־BMI. במחקר הזה הוא סיפק הבחנה טובה בקבוצת תיקוף נפרדת — אך פוליסומנוגרפיה נותרה נקודת הייחוס, והמודל עדיין אינו בדיקת אבחון עצמאית.