אימון אחרי ניתוח בריאטרי אמור לעזור לשמר תפקוד ולשפר בריאות מטבולית, אבל האם הוא גם מאיץ את הירידה במשקל? ניסוי אקראי חדש שפורסם ב־Obesity Surgery מצא תשובה מפוכחת: לא במדד העיקרי, ולפחות לא בתוכנית שנבדקה.
במחקר EFIBAR השתתפו 80 אנשים שעברו ניתוח בריאטרי. קבוצת ההתערבות התחילה כעשרה ימים אחרי הניתוח תוכנית אימון אישית ומפוקחת למשך 16 שבועות: שלושה אימונים בני שעה בשבוע, ששילבו אימוני התנגדות מתקדמים ואימון אירובי. קבוצת הביקורת קיבלה טיפול רגיל.
אחרי ארבעה חודשים, הירידה הכוללת במשקל הייתה 24.9% בקבוצת האימון ו־23.4% בקבוצת הביקורת. אחרי 12 חודשים הנתונים כמעט התלכדו — 37.0% לעומת 37.2%. ההבדלים לא היו מובהקים, ולכן המחקר אינו תומך בהבטחה שאימון מוקדם מוסיף ירידה במשקל מעבר להשפעת הניתוח עצמו.
כן הופיע אות מטבולי קצר־טווח. אחרי ארבעה חודשים נמדדה בקבוצת האימון ירידה נוספת של 6.5 מ״מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי ושל 0.3 נקודת אחוז ב־HbA1c לעומת הטיפול הרגיל. אבל אחרי שנה ההבדלים האלה כבר לא נשמרו. גם בהרכב הגוף, במדדי דלקת ובכושר הגופני לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות בנקודות המדידה.
המשמעות אינה שאין ערך לפעילות גופנית אחרי ניתוח. הניסוי בדק תוכנית מסוימת, התחלה מוקדמת מאוד ותוצאים מוגדרים; הוא לא בחן את כל התועלות האפשריות של תנועה, ולא מצדיק שינוי תוכנית החלמה בלי ליווי רפואי. הוא כן מפריד בין שתי מטרות שקל לערבב: ירידה במשקל ושיפור בריאות מטבולית אינן בהכרח אותו דבר.
השורה התחתונה: 16 שבועות של אימון מפוקח לא האיצו את הירידה במשקל לאחר ניתוח בריאטרי, והיתרונות בלחץ הדם וב־HbA1c היו זמניים. גם התערבות הגיונית דורשת מדידה לפי היעד המדויק — ולא לפי ההנחה שיותר אימון בהכרח יזיז את המספר על המשקל.
שינויים קטנים ועקביים בהרגלי התזונה וההתאוששות עשויים להיות משמעותיים לאורך זמן. מומלץ לבחון אותם לצד מדדים אישיים ובהתייעצות מקצועית כשנדרש.