לא כל פעילות גופנית משפיעה על העצם באותה דרך — וגם יותר אינו בהכרח טוב יותר. מטא־אנליזה רשתית חדשה ב־BMJ ניסתה למפות אילו סוגי אימון ואילו מינונים קשורים לשמירה טובה יותר על צפיפות העצם בקרב בני 40 ומעלה.

מה בדקו

החוקרים איחדו 124 ניסויים אקראיים שכללו 18,429 משתתפים. הם השוו אימונים מובנים לביקורת ללא אימון או לסוגי פעילות אחרים, ובחנו את צפיפות המינרלים בעמוד השדרה המותני, בצוואר הירך ובירך כולה. ב־26 מהניסויים, שכללו 11,132 משתתפים, נבדקה גם שכיחות שברים.

מה נמצא

הליכה מהירה או ריצה בלטו בכמה אזורים: לעומת ביקורת, השיפור הממוצע בצפיפות העצם היה 0.013 גרם לסמ״ר בעמוד השדרה, 0.009 בצוואר הירך ו־0.021 בירך כולה. אימון ששילב פעילות אירובית וכוח הגיע לשיפור דומה בעמוד השדרה — 0.013 גרם לסמ״ר.

הקשר בין מינון לתוצאה לא היה קו ישר, אלא נטה לצורת U הפוכה. לפי המודל, שינוי שעשוי להיות בעל משמעות קלינית הופיע סביב 400 MET-דקות בשבוע בעמוד השדרה וסביב 600 MET-דקות בצוואר הירך ובירך כולה. החוקרים תרגמו את הרמה הגבוהה יותר לכשעתיים עד שלוש של הליכה מהירה או ריצה בשבוע. זהו אומדן קבוצתי מהמודל, לא מרשם אישי ולא יעד שמבטיח תוצאה.

ומה לגבי שברים

בניתוח השברים, פעילות אירובית מעורבת ואימוני גוף־נפש נקשרו לפחות שברים לעומת ביקורת. אבל כאן חשוב במיוחד להאט את הכותרת: הניתוח נשען על פחות ניסויים, ורמת הוודאות הוגדרה נמוכה. צפיפות עצם היא מדד ביניים; מניעת שבר בפועל תלויה גם בנפילות, בכוח, בשיווי משקל, בתרופות ובמצב הבריאותי.

גבולות הראיות

למרות מספר המשתתפים הגדול, הוודאות ברוב ההשוואות הייתה נמוכה עד בינונית. מטא־אנליזה רשתית משלבת השוואות ישירות ועקיפות בין תוכניות שונות, ולכן הדירוג בין סוגי האימון תלוי גם בדמיון בין אוכלוסיות, מינונים ומדידות. הממצאים גם אינם אומרים שריצה מתאימה לכל מי שסובל מאוסטאופורוזיס או מסיכון גבוה לנפילה.

השורה התחתונה

למבוגרים שיכולים לבצע אותן בבטחה, הליכה מהירה או ריצה ושילוב של אירובי עם אימוני כוח נראים כאפשרויות סבירות לשמירה על העצם. למי שכבר אובחן עם דלדול עצם, סבל משבר או מתקשה בשיווי משקל, בחירת העומס צריכה להיות מותאמת עם איש מקצוע — ולא להיגזר ממספר אחד במטא־אנליזה.