תוכנית מיינדפולנס בווידאו קבוצתי או בקצב אישי יכולה להגיע למטופלים בלי חדר טיפולים ובלי מפגש שבועי מלא. ניתוח חדש של ניסוי LAMP בדק שאלה מעשית יותר: האם אפשר לדעת מראש מי ירוויח מכל פורמט?

מה בדקו

הניתוח כלל 811 יוצאי צבא עם כאב כרוני בינוני עד חמור, שגויסו בשלושה מרכזים של מערכת ה־VA בארצות הברית. המשתתפים הוקצו בניסוי המקורי לתוכנית קבוצתית בווידאו, לתוכנית מקוונת בקצב אישי או לטיפול הרגיל, ונבדקו אחרי 10 שבועות, חצי שנה ושנה.

החוקרים בחנו שיעור של שיפור בעל משמעות קלינית בתפקוד הקשור לכאב, בעוצמת הכאב, בחרדה, בדיכאון, ב־PTSD, בעייפות, בשינה ובתפקוד הגופני והחברתי. אחר כך בדקו אם מגדר או אבחנה של דיכאון, חרדה או PTSD שינו את הסיכוי להגיב.

מה נמצא

בשתי תוכניות המיינדפולנס שיעורי השיפור היו גבוהים מהטיפול הרגיל בכל המדדים שנבדקו. אבל ברוב תתי־הקבוצות לא נמצא הבדל ברור בתגובה: נשים בתוכנית הקבוצתית השתפרו יותר מגברים בחומרת הכאב ובדיכאון, ומשתתפים עם אבחנת חרדה באותה תוכנית השתפרו פחות בתסמיני PTSD. מעבר לכך, הראיות להבדלים בין הקבוצות היו מוגבלות.

הניסוי הראשי, שפורסם ב־2024, מצא ירידה ממוצעת קטנה אך מובהקת בהפרעה לתפקוד בגלל כאב בשני הפורמטים לעומת טיפול רגיל. גם אז לא נמצא יתרון מובהק לפורמט הקבוצתי על פני התוכנית בקצב אישי.

למה זה חשוב

התוצאה תומכת בכך שהתערבות מרחוק יכולה לעבוד גם בלי לבחור מטופלים לפי פרופיל נפשי מסוים. מנגד, היא אינה מוכיחה שכל אדם יגיב או שהממצאים תקפים מחוץ לאוכלוסיית יוצאי הצבא. זה גם ניתוח משני עם השוואות רבות, ולכן תוצאות נקודתיות בתתי־קבוצות עלולות להופיע במקרה וזקוקות לאימות.

השורה התחתונה

מיינדפולנס מרחוק נראה כאפשרות נגישה נוספת לטיפול לא־תרופתי בכאב כרוני, לא כתחליף אוטומטי לטיפול רפואי. המחקר החדש מצא מעט רמזים להתאמה אישית — אך עדיין לא מספק כלל אמין לבחירה בין קבוצה מקוונת לתוכנית עצמאית.