תרופות אנטי־ויראליות ישירות יכולות לרפא יותר מ־95% מזיהומי הפטיטיס C כאשר הטיפול נלקח כנדרש. לכן, אחד האתגרים המרכזיים כבר אינו רק יעילות התרופה — אלא השלמת כל מהלך הטיפול. מחקר ישראלי חדש בדק האם אופן המפגש עם מערכת הבריאות קשור לכך.

החוקרים בחנו בדיעבד נתונים של 7,295 מבוגרים שטופלו בכללית בין 2015 ל־2024. המטופלים חולקו לשלושה מסלולים: טיפול פנים אל פנים בלבד, טלה־רפואה בלבד, או מסלול היברידי ששילב בין השניים. השלמת טיפול הוגדרה לפי ניפוק התרופות בבית המרקחת, ולא לפי תוצאת בדיקת נגיף בסיום.

בסך הכול, 69% השלימו מהלך מלא. השיעור היה 64% במסלול פנים אל פנים, 61% בטלה־רפואה בלבד ו־74% במסלול ההיברידי. לאחר התאמה לגיל, מין, מגזר ואבחנה של שימוש בסמים, טלה־רפואה בלבד לא נבדלה באופן מובהק מטיפול פנים אל פנים: יחס הסיכויים היה 0.93.

לעומת זאת, המסלול ההיברידי נקשר לסיכוי גבוה יותר להשלמת הטיפול: יחס סיכויים מתוקנן של 1.67 לעומת טיפול פנים אל פנים. זהו הבדל משמעותי ברמת האוכלוסייה, אבל חשוב לדייק: יחס סיכויים אינו שקול לעלייה של 67 נקודות אחוז, והמחקר אינו מוכיח שהשילוב עצמו גרם לשיפור.

היתרון האפשרי של מסלול היברידי הוא גמישות. ביקור מרחוק עשוי להוריד חסמי נסיעה וזמן, בעוד מפגש פיזי מאפשר בדיקה, בניית אמון והתערבות כשנדרש. השילוב עשוי להתאים את המעקב לצורכי המטופל במקום לכפות ערוץ אחד לכל אורך הדרך.

למחקר יש מגבלות: הוא תצפיתי ורטרוספקטיבי, רק 7.6% מהמדגם קיבלו טלה־רפואה בלבד, וייתכנו הבדלים בין הקבוצות שלא נמדדו. בנוסף, ניפוק תרופות אינו מבטיח שהן ניטלו, והמחקר לא מדד כאן ריפוי וירולוגי כתוצא העיקרי.

השורה התחתונה: טלה־רפואה אינה בהכרח תחליף מלא למפגש קליני, אבל שילוב מתוכנן בין ערוצים עשוי להיות שימושי לשמירה על רצף טיפול. כדי לקבוע סיבתיות ולזהות למי המסלול ההיברידי מועיל ביותר, נדרשים מחקרים פרוספקטיביים.