דפיברילטור מושתל (ICD) יכול לעצור הפרעת קצב חדרית מסוכנת באמצעות קיצוב מהיר או שוק. האתגר הוא לזהות מתי הסיכון עולה. מחקר חדש ב־Europace בדק אם מד תאוצה על פרק היד יכול ללכוד שינוי בדפוס היומי של פעילות ומנוחה לפני שהמכשיר נדרש להתערב.

מה בדקו

זה היה תת־מחקר פרוספקטיבי של SafeHeart, שנערך בשני מרכזים בהולנד ובדנמרק. 274 משתתפים עם ICD או עם מכשיר משולב לטיפול בסנכרון הלב ודפיברילציה ענדו מד תאוצה תלת־צירי על פרק היד במשך עד שישה חודשים. הגיל הממוצע היה 63, ו־18% היו נשים.

החוקרים חישבו מהשבוע הראשון שני מדדים מרכזיים. ״משרעת יחסית״ תיארה עד כמה עשרת השעות הפעילות ביותר ביום נבדלו מחמש השעות השקטות ביותר; ערך נמוך יכול לשקף פחות פעילות ביום, יותר אי־שקט בלילה או שניהם. מדד שני בחן כמה דפוס הפעילות היה מקוטע — כלומר מעברים תכופים בין מנוחה לתנועה.

התוצאה העיקרית הייתה טיפול מתאים של המכשיר — שוק או קיצוב נגד טכיקרדיה — בעקבות פרפור חדרים או טכיקרדיה חדרית ממושכת במהלך 12 חודשי מעקב.

מה נמצא

47 משתתפים, 17% מהמדגם, קיבלו טיפול מתאים מה־ICD: שישה קיבלו שוק, 37 קיצוב נגד טכיקרדיה וארבעה את שניהם. המשרעת היחסית הייתה נמוכה יותר אצל מי שקיבלו טיפול מהמכשיר, 0.69 לעומת 0.73. לאחר התאמה לגיל, מין, סיבת השתלת המכשיר, פרפור פרוזדורים ואי־ספיקת לב עם מקטע פליטה ירוד, ירידה של 0.1 במדד נקשרה לסיכון גבוה בכ־30% לטיפול מתאים.

סף שנבחר מתוך הנתונים, מתחת ל־0.63, סימן 39 משתתפים שבניתוח קפלן־מאייר היו בסיכון גבוה פי 4.8 לטיפול בתוך 100 ימים. אבל לקבוצה הזו היה גם עומס תחלואה גבוה יותר, כולל גיל מבוגר יותר, סוכרת, יתר לחץ דם ופרפור פרוזדורים — ולכן אין לראות בסף הזה כלל קליני מוכן לשימוש.

ב־31 משתתפים שהיו להם נתוני לביש סמוך לאירוע, פיצול דפוס הפעילות עלה באופן מובהק במהלך 14 הימים שלפני הטיפול. המגמה הופיעה בחלונות של שבעה ו־14 יום, אך לא ב־21 יום. זהו אות מעניין להידרדרות קצרת טווח, לא הוכחה שהלביש יכול לחזות אירוע אצל אדם מסוים.

מה אי אפשר להסיק

המחקר תצפיתי. הוא אינו מראה ששינה לא סדירה או פחות פעילות גרמו להפרעת הקצב; המדדים יכולים לשקף החמרה כללית, אי־ספיקת לב או תחלואה אחרת. הסף נקבע באותו מדגם שבו נבדק, ורק 31 משתתפים תרמו לניתוח של הימים שלפני האירוע. נדרש אימות פרוספקטיבי באוכלוסייה גדולה ומגוונת לפני שאפשר להפוך את המדד להתראה טיפולית.

החוקרים דיווחו גם על קשרים כספיים של חלק מהמחברים עם חברות מכשור רפואי, ועל החזקות בחברות בתחום. המחקר מומן מתוכנית Horizon 2020 של האיחוד האירופי.

השורה התחתונה

דפוס יומי פחות ברור בין פעילות למנוחה נקשר ליותר טיפולים מתאימים של דפיברילטור מושתל, ופיצול הדפוס עלה בשבועיים שלפני חלק מהאירועים. מד תאוצה עשוי בעתיד להוסיף שכבת מידע למעקב אחר חולי ICD — אבל הממצא עדיין אינו כלי חיזוי מאומת ואינו סיבה לשנות טיפול, פעילות או שינה ללא הצוות המטפל.