שריר שמתאמן לא רק נעשה יעיל יותר במאמץ; הוא עשוי גם להגיב טוב יותר לאינסולין ולעבור בגמישות רבה יותר בין מקורות אנרגיה. מחקר חדש מאוניברסיטת קופנהגן בדק את השינויים האלה לעומק — עד רמת המיטוכונדריה בשריר — אצל אנשים עם סוכרת סוג 2 ואצל אנשים ללא סוכרת.
מה בדקו
המחקר כלל 15 משתתפים עם סוכרת סוג 2 ו־14 משתתפי השוואה. כולם עברו 12 שבועות של אימון סבולת מפוקח. לפני התקופה ואחריה החוקרים מדדו רגישות לאינסולין באמצעות clamp היפראינסולינמי — בדיקת מעבדה מדויקת יחסית שמראה כמה גלוקוז הגוף מפנה תחת רמות אינסולין מבוקרות.
בנוסף נבדקה הגמישות המטבולית: היכולת לשנות את השימוש בשומן ובפחמימות בהתאם למצב. דגימות שריר שימשו למדידת נשימה מיטוכונדריאלית ופליטת מי חמצן, מדד הקשור ליצירת מולקולות חמצן פעילות.
מה השתנה אחרי האימון
פינוי הגלוקוז עלה בשתי הקבוצות. לפי המודל הסטטיסטי, השיפור היה גדול יותר אצל המשתתפים עם סוכרת סוג 2, והפער בין הקבוצות היה מובהק בשלב שבו ניתנה רמת האינסולין הגבוהה יותר. גם היכולת לעבור לחמצון שומן — שהייתה נמוכה יותר בתחילת המחקר בקבוצת הסוכרת — השתפרה במידה מתונה.
בשריר נרשמו גם שינויים בתפקוד המיטוכונדריאלי ובפליטת מי חמצן לאחר התאמה לכמות ולפעילות המיטוכונדריות. עם זאת, קיבולת הנשימה המיטוכונדריאלית בתחילת המחקר לא הייתה נמוכה יותר אצל המשתתפים עם סוכרת. כלומר, התוצאות אינן תומכות בסיפור פשוט שלפיו בסוכרת סוג 2 כל המיטוכונדריות בשריר ״מקולקלות״ ואז האימון מתקן אותן.
למה לא כדאי להפוך את זה למרשם
זהו מחקר קטן ולא אקראי, ללא קבוצה שלא התאמנה. לכן הוא מראה שינוי לאורך 12 שבועות וקשר סביר לאימון, אך אינו מאפשר לקבוע מה היה קורה בלי ההתערבות או איזו תוכנית סבולת היא הטובה ביותר. גם מדידות מעבדה משוכללות אינן שוות אוטומטית לירידה בסיבוכים, לירידה במשקל או לשיפור בביצועים.
המחקר מומן על ידי נובו נורדיסק, ואחד החוקרים השתייך לחברה; זו אינה סיבה לפסול את התוצאות, אך זהו גילוי נאות שחשוב להביא בחשבון לצד גודל המדגם והעיצוב.
מה אפשר לקחת לאימון
המסר המעשי אינו שצריך לרדוף אחרי ״אזור שריפת שומן״ מדויק, אלא שאימון אירובי עקבי עשוי לשנות את הדרך שבה השריר משתמש בגלוקוז ובשומן. הליכה מהירה, רכיבה, שחייה או מכשיר אירובי יכולים לשמש בסיס — בתנאי שהעומס מתקדם בהדרגה ומתאים לכושר, לתרופות ולמצב הרפואי.
למי שחי עם סוכרת ונוטל אינסולין או תרופות שעלולות לגרום להיפוגליקמיה, שינוי משמעותי באימונים דורש תכנון של ניטור, תזמון אכילה והתאמת טיפול עם הצוות המטפל. המחקר אינו מספק פרוטוקול אישי.
השורה התחתונה
במחקר של 29 משתתפים, 12 שבועות של אימון סבולת מפוקח לוו בשיפור בפינוי גלוקוז ובכמה מדדים של גמישות מטבולית; האות היה גדול יותר אצל אנשים עם סוכרת סוג 2. זהו מבט מעניין על הסתגלות השריר, לא הוכחה למתכון אימון יחיד או לכך שהמיטוכונדריה היא ההסבר היחיד לשיפור.
שינויים קטנים ועקביים בהרגלי התזונה וההתאוששות עשויים להיות משמעותיים לאורך זמן. מומלץ לבחון אותם לצד מדדים אישיים ובהתייעצות מקצועית כשנדרש.